יפה מאיר ובן עמי, אוצרים - שחור לבן טכניקות מעורבות
שחור לבן - נושא רחב יריעה. אלא שהפעם נתמקד לא רק במובן השגור של הנושא בהקשר הצבעוני / צורני אלא גם במשמעותו /כביטוי לדו קוטביות / דיכוטומיה / נגטיב ופוזיטיב / דבר והיפוכו / יום ולילה , ועוד. ואפשר להציע להתייחס לתחום תחום האופנה, קולנוע שחור לבן ו...- ויסקי BLACK AND WHITE.
.JPG)
תערוכת "שחור- לבן" במרכז וייל מבקשת להעלות אספקטים ומשמעויות שונות בנושא שגור זה.
מרכיב הצבע מסמל במשמעותו דו קוטביות, דיכוטומיה, נגטיב ופוזיטיב, דבר והיפוכו. מעבר לריבוי המשמעויות; הלבן שהוא למעשה כלל הצבעים יחדיו, בעוד השחור הוא העדר צבע.
שחור ולבן כמייצגים הפכים מוחלטים, קיצוניים, אך בעת ובעונה אחת משלימים זה את זה; יש ואין, הכל ולא כלום, פנים וחוץ, הפנמה והחצנה, יום ולילה, חושך ואור, טוב ורע, חיובי ושלילי, למעלה ולמטה, עבר ועתיד, ימין ושמאל, העולם הזה והעולם הבא. הלבן לא היה יכול להתקיים אילולא השחור.
המחיצות נוצרות ובין השחור ללבן, להם גשרים - אלה הגוונים האפורים שמהם נוצר מפגן אמנותי החשכה- הצללה. משולש זה של האפור (הלבן והשחור) מייצג את כל הטווח הרחב של החוויה האנושית.
בעוד שלבן - הוא מזיגה של כל צבעי הספקטרום. צבע שמסמל תמימות, טוהר ובתולין. בגדי הכלולות לבנים
מזיגה של כל הצבעים ביחד – הינו העדר צבע. הצבע השחור - בולע את כל קרני האור. זהו צבע שמשדר רצינות, כובד ראש ונכבדות. בעולם המערבי הצבע שחור מתקשר לאבל, הוא צבע דיכאוני, פסימי ונוגה אבל גם מאוד בוגר ואלגנטי) אופנה) . אנחנו, (בעולם המערבי), רואים בלבן סמל לתום ובשחור סמל לאבלות. ואילו במזרח הרחוק לבן הוא סמל לאבל.
השחור והלבן לובשים צורה מקושרים לתפיסות ביחס גם למזל או קללה, כאשר לפעמים הקצוות הללו מוקצנות עד לכדי פרדוקס של חיים ומוות.
היחס לקדושה, עם כל המשתמע מכך ;משמעויות דתיות, סמלים, ומיסטיות ככלל, מכתיבים את היחס אל ה"יש" וה-"אין". אלו שני מושגים הכרוכים זה בזה (כשם שהשחור והלבן כרוכים זה בזה), הם 'מולידים' זה את זה - מקיימים האחד את היפוכו של האחר כך שהצד המואר והינו צידו השני של הצד האפל!
התערוכה "שחור לבן" שהיא שירה של ניגודים- משחקי אור–צל וצבע, המכחול נע בין להט החיים - לבין היפוכה. גילויים של מאבקי כוחות הבאים לידי ביטוי במעברים בין דינמיות וסטטיות, בין צורות אבסולוטיות אל איזון וחלוקות הרמוניות, בין נגטיב ופוזיטיב - נשמעים קולות הקרב ה"שחור" מול שלוות השקט ה"לבן".
נציין כאן את עבודותו של מלביץ'" ריבוע שחור על רקע לבן". (1915) שהיה בעל חשיבות רבה באמנות המאה העשרים. מלביץ' הצליח להגיע לדרגת הפשטה שטרם נראתה באמנות עד זמנו. שלוש שנים מאוחר יותר, בשנת 1918, צייר את סדרת העבודות "לבן על לבן" שבה לטענתו הוא: "הגיע לקצה היכולת של הצבע ." ציוריו אלה, היו לנושאי הדגל של תנועת האמנות האוונגרדית החדשה שייסד: "הסופרמטיזם". עבור מלביץ', "הריבוע השחור" הוא רב משמעות. היחס בין השחור ללבן בתמונה, כפי שראה אותם מלביץ', דומים במספר מובנים ליחס בין הסופי לאינסופי ובין העצמי לאלוהים במשנתו של דקרט.
