תמונה ראשית
    מועצה מקומית כפר שמריהו
    תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד

    הרייט וסם לוין

    רח' רם און 8/3 גבעת סביון

     

    כללי

     

    שם הבעל: סם

    תאריך לידה: 14.9.1915, נולד בקייפטאון, דרום אפריקה

    שם האשה: הרייט (שם לפני נישואין רבינוביץ)

    תאריך לידה: 26.6.1919, נולדה בקייפטאון, דרום אפריקה

    תאריך נישואין: פברואר 1942

    תאריך עלייה: ינואר 1949

    ילדים: מרים - נולדה בקייפטאון באוקטובר 1947, דב - נולד באוקטובר 1950.

     

    פרטים על החיים בחו"ל

     

    סם

     

    הורים:

    הגיעו לדרום אפריקה מליטא בסוף המאה ה- 19.

     

    השכלה:

    סיים לימודי עורך דין.

     

    העיסוק:

    כמעט שלא עסק במקצועו כיוון שבסיום הלימודים היה מיתון בדרום אפריקה, ולכן קיבל משרה ממשלתית במסגרתה נשלח לטריטוריות של הילידים, הרחק מקייפטאון. עבד במשרה זו כשנה.

     

    פעילות ציונית:

    בתחילת 1938 התפנתה משרה במנהל מח' הנוער של הפדרציה הציונית ביוהנסבורג. סם קיבל את המשרה. יותר מאוחר התפנתה משרה בפדרציה בקייפטאון, ובהסכמת הפדרציה עבר לשם. מ- 1939 ועד לעלייתו ארצה, שימש בתפקיד מנהל המועצה הציונית בקייפטאון. באותה תקופה דויד דונסקי היה יו"ר הנוער הציוני במחוז טרנסואל, וישראל דונסקי היה פקיד בקרן הקיימת ביוהנסבורג. בשלב מסוים התפטר ישראל דונסקי ממשרתו והצטרף לעסק המשפחתי (ביח"ר לקונפקציה). למרות זאת, המשיך בהתנדבות בפעילותו בתנועה הציונית ומילא תפקיד גזבר ואח"כ יו"ר הפדרציה. יש לציין, כי מתוך קהילה שמנתה כ- 100 אלף יהודים בדרום אפריקה, עלו לארץ כ- 20 אלף. רוב ההנהגה הציונית עלתה ארצה. רוב היהודים הגיעו לדרום אפריקה מליטא והביאו אתם מסורת של לימוד עברית. גישתם לציונות היתה חיובית מלכתחילה. בדרום אפריקה הקימו רשת בתי ספר עבריים וכמו כן, שמרו על המסורת. 

     

    הרייט

     

    הורים:

    הגיעו לדרום אפריקה מליטא בסוף המאה ה-19.

     

    השכלה:

    למדה אנגלית והיסטוריה באוניברסיטה בקייפטאון.

     

    עיסוק:

    עבדה במשרד ממשלתי עד לנישואין. בארץ עבדה תקופה קצרה בשגרירות הבריטית.

     

    פעילות ציונית:

    היתה פעילה בויצ"ו - יו"ר סניף ויצו בקייפטאון.

     

    המניעים לעלייה לארץ

     

    בשנת 1946 ביקרו הרייט וסם בארץ במסגרת עבודתו של סם במועצה הציונית. הם היו בארץ כשלושה חודשים, ובתקופה זאת סיירו רבות ברחבי הארץ. כתוצאה מביקור זה החליטו לעלות ארצה ובצעו את התכנית לאחר שלוש שנים, לאחר שהבת הגיעה לגיל שנה. נסיעתם מדרום אפריקה לארץ ב- 1946 התבצעה באמצעות אנייה בריטית שהובילה חיילים דרום אפריקאים מאירופה לדרום אפריקה, ובדרכה חזרה הובילה שבויים איטלקיים ממחנות מעצר שהיו בדרום אפריקה – חזרה לאירופה. הם היו בסך הכל כ-20 אזרחים על האנייה, הפליגו עד סואץ ומשם לארץ נסעו ברכבת. באנייה היה שליח מהארץ, חבר קיבוץ, שניצל את הזמן ולימד אותם עברית בזמן ההפלגה. חזרה לדרום אפריקה היו אמורים לנסוע במטוס נוסעים ימי, שהיה אמור לאסוף אותם בדרכו מהודו, ממנחת ליד מלון קליה בים-המלח. הטיסה בוטלה משום מה, ובמקום זה נסעו לקהיר על מנת לטוס משם לדרום אפריקה. שהו שלשה ימים בקהיר ואח"כ טסו במשך ארבעה ימים ושלשה לילות, כאשר כל לילה חנו במקום אחר במזרח אפריקה.

     

    פרטים על הקליטה בארץ

     

    המניעים להצטרפות לכפר

    בשלושת החדשים הראשונים גרו במלון בתל-אביב. בתקופה זו נבנתה דירתם בשדרות סמטס בתל-אביב (שכנם בבניין היה דויד דונסקי). יחד אתם באותה תקופה עלו ארצה מדרום אפריקה 12 – 15 משפחות של פעילים בתנועה הציונית בדרום אפריקה. כולם פנו יחד להנהלת הקרן הקיימת בבקשה לאפשר להם לקבל קרקע של הקרן הקיימת בקרבת ת"א, מכיוון שבכל שנות פעילותם בקרן הקיימת בדרום אפריקה למדו שהקרן הקיימת דואגת לאדמה לעולים חדשים. התשובה היתה חיובית ונאמר להם, כי המקום הקרוב ביותר לת"א שבו יש קרקע שבאה בחשבון הוא בכפר שמריהו. את פיתוח השטח ובניית הבתים מסרו לחב' רסקו. הם פנו לחב' רסקו ונמסר להם כי מדובר ב- 24 מגרשים סביב הגבעה (רח' האורנים). הבנייה ע"י אדריכלים שיבחרו העולים, התנאי הוא שחייבים לבנות את הבתים תוך שנתיים. חלק מחברי הקבוצה עברו למקומות אחרים: אשקלון, ירושלים, ת"א. בסופו של דבר נשארו כ- 12 משפחות להתיישבות בכפר שמריהו. יוזם העניין ואח"כ יו"ר ועד המתיישבים היה דויד דונסקי. בין חברי הקבוצה היו: שלשת האחים דונסקי, סוקולובסקי, נט לי, משפחת מגן (האשה פליסיטי, היתה דרום אפריקאית ממתנדבי המח"ל).

    בניית הבית בכפר שמריהו התחילה ב- 1953 והיתה אמורה להסתיים בספטמבר–אוקטובר 1954. בספטמבר יצאו בשליחות של הסוכנות לארה"ב. כך שלא זכו להיכנס לבית החדש. הבית הושכר לשנה למשפחת פריש עד שובם מארה"ב.

     

    פרטי העיסוק והפרנסה בכפר

    סם שמש כמנהל משרד של הפדרציה הדרום אפריקאית בתל אביב. תפקיד המשרד היה לסייע לאנשי מח"ל (היו כ- 800 מתנדבים מדרום אפריקה) ולמשפחות עולים מדרום אפריקה שעלו ארצה על מנת להשתקע. בשנת 1954 יצא בשליחות הסוכנות במסגרת ארגון "פטרא", שתפקידו היה לייעץ לעולים בעלי מקצועות שהתכוננו לעלות ארצה. הסוכנות דרשה התחייבות לשנתיים שליחות, אבל סם לא הסכים מכיוון שהיה רק זמן קצר בארץ, ולא הסכים להעדר. סוכם שיצא לשנה בלבד.

    בספטמבר 1955 חזרו ארצה ישר לכפר שמריהו. לאחר שחזר מארה"ב המשיך בתפקידו כמנהל הפדרציה בארץ עד 1962 ובזאת השלים 25 שנות עבודה בפדרציה – 11 שנים בדרום אפריקה ו- 14 שנים הארץ. את התפקיד העביר ללייב פרנק, שעלה ארצה ב--1962 מרודזיה.

    סם התנדב לעבוד באיגוד ידידי אוניברסיטת תל-אביב. לואי פינקוס, שהיה גזבר הסוכנות ותושב כפר שמריהו, שמש בהתנדבות כיו"ר האיגוד. סם קיווה שהתפקיד יהיה כרוך בעבודה בעלת תוכן אינטלקטואלי כיאה לארגון שקשור באוניברסיטה. התברר לו, כי רצו אותו כמתרים לכספים. לאחר שראה לאן נושבת הרוח, עזב את התפקיד בתום שנה, כיוון שעסק בהתרמת כספים בדרום אפריקה ולא רצה לחזור לכך.

    אחר כך, סם היה קשור לכל מיני חברות שהוקמו ע"י יהודי דרום אפריקה: בנק למשכנתאות, חב' אפריקה-ישראל, פלתורס חב' נסיעות וביטוח. סם התקבל לעבודה בחב' הנסיעות והתמנה כממונה על המח' לתיירות נכנסת. תפקיד זה היה ציוני במידה רבה, הואיל והתיירים הנכנסים היו אנשי הדסה, ויצ"ו, מכבי. סם המשיך לעבוד בתפקיד זה עד יציאתו לפנסיה עם הגיעו לגיל 65.

    לאחר שיצא לגמלאות, החל סם קריירה כמתרגם חומר משפטי מעברית לאנגלית. העניין החל במקרה, קרוב משפחה מקנדה היה בעל פרדסים בארץ. את הניהול השוטף ביצע עורך-דין בשמו. מידי תקופה הגיע הקרוב ארצה, וסם היה מלווה אותו לעורך הדין כמתורגמן. לימים, מכר הקרוב את הפרדס ועורך-הדין העביר לסם את חוזה המכירה, כ- 70 דפים בעברית. סם תרגם את החוזה לאנגלית והעבירו לקנדה. מכאן, צץ לו הרעיון לעסוק בתרגום מסמכים משפטיים מעברית לאנגלית, מתוך הנחה שיש דרישה לשרות כזה. סם חשב שהרעיון הוא מקורי מאד, ולא ידע כי קיימות בארץ חברות העוסקות בדיוק בנושא זה. לאט לאט התחיל לקבל עבודות. בירושלים היה שופט בשם אשר לנדאו, שהיה נשיא בית המשפט המחוזי. הוא היה דרום אפריקאי במוצאו, וסם הכירו עוד בדרום אפריקה. לא היה כל קשר בין שופט זה לבין השופט משה לנדאו, נשיא בית המשפט העליון. משפט אייכמן התנהל בשנת 1961. העדויות והמסמכים במשפט זה היו בהרבה שפות. לקח עשרים שנה עד שהגיעו לסיכום נוסח רשמי של הפרוטוקולים של המשפט בשפה העברית. נשיא בית המשפט העליון מר משה לנדאו, שכבר יצא לגמלאות, חשש כי ללא תרגום של הנוסח הרשמי לאנגלית ולגרמנית, ילך החומר לאיבוד ואיש לא יוכל ללמוד ממנו. השופט משה לנדאו יזם הקמת ועדה לטיפול בנושא התרגום. בנושא התרגום לאנגלית פנה לשופט בגמלאות אשר לנדאו בהיותו יליד דרום אפריקה, אנגלית שפת אמו ונשיא בית המשפט המחוזי בעברו. לשופט אשר לנדאו היו התחייבויות קודמות, ולכן המליץ על סם לתרגום החומר. סם קיבל ברצון את העבודה ובצע אותה. העבודה כללה 45 כרכים של פרוטוקולים.

     

    פעילות במוסדות הכפר

    הרייט עסקה בארץ בפעילות ציבורית: ויצ"ו, הוועד למען החייל. בשנת 1959 פנו אליה בבקשה שתצטרף כחברת המועצה המקומית כפר שמריהו. באותה שנה לא היו בחירות למועצה, אלא הסכם בין הרשימות. הרייט שימשה בתפקיד שש שנים, בתקופתו של ד"ר ברוך וייל כראש המועצה. במסגרת פעילותה במועצה, היתה הרייט חברה בהנהלת השותפות של ביה"ס כנציגת המועצה יחד עם ד"ר וייל, שיף ונציגי רשפון. באותה תקופה, היו נפגשים אחת לשנה, מספר אנשים אצל ד"ר וייל במרפסת בהשתתפות הגב' זאלהיימר, שהיתה תורמת סכומים נכבדים. באותה פגישה היו דנים במקרים סוציאליים הזקוקים לסיוע והיו מחליטים על גובה הסכומים שיחולקו לנצרכים השונים. בתקופה זו עדיין לא הוקם סניף של הוועד למען החייל בכפר. הרייט וד"ר וייל היו נוסעים לבסיס חיל האוויר בשדה-דב ותורמים כספים מטעם כפר-שמריהו.

     

    סם היה בין יוזמי הקמת בריכת השחייה ומגרשי הטניס, כאשר היוזם והפעיל העיקרי היה ישראל דונסקי.

     

    הרייט היתה בוועדת התרבות של המועצה המקומית, ובתקופתה ארגנו עיתון חי מידי כמה חדשים. זה היה אירוע שזכה להצלחה רבה.

     

    שפה

    הרייט למדה עברית במסגרת לימודיה באוניברסיטה בקייפטאון. יש לציין, כי אולפן בן-יהודה בנתניה, הוקם ביוזמת הפדרציה הציונית הדרום אפריקאית כאולפן משפחות. 

     

    הקמת בית הכנסת "היכל הבנים"

    יהודי דרום אפריקה היו ברובם שומרי מסורת מהבית. עם בואם ארצה, חיפשו בית-כנסת שיהיה לפי רוחם. הם מצאו מסגרת מתאימה בבית-הכנסת בכפר. ראש בית-הכנסת וראש החברה קדישא ויו"ר המועצה הדתית התרכזו באישיותו של חיים הרמן. הרמן היה ציוני ותיק, מורה לעברית עוד בגרמניה. הוא עלה ארצה בתחילת שנות השלושים וחזר לגרמניה על מנת לארגן קבוצות נוער יהודי במסגרת עליית הנוער לשם עלייתם ארצה. הוא עלה שנית ב- 1939 והתיישב בכפר. שלטונו בחיי הדת בכפר היה בלעדי וללא מצרים. הוא היה קורא ההפטרה, היה הדרשן, היה החזן והמספיד בלוויות וכו'. עם בואם של הדרום אפריקאים, קיבל אותם בשמחה למסגרת הקהילה, אפילו קיבל את נציגיהם לוועד בית-הכנסת, בתנאי שלא יתערבו בהחלטות. הוועד היה מכונס אחת לשנה על מנת לאשר את התקציב. ברבות הימים נחלש חיים הרמן וביקש סיוע מהמתפללים מר קליימן ומר ישראל דונסקי. הדרום אפריקאים שמו לב כי חלק מהתפילות אינן מוכרות להם. התברר, כי נהגו להתפלל לפי הנוסח שהיה מקובל בקהילות מסוימות בגרמניה, ונאמר להם, כי כך ימשיך להיות. כך יצא, שבתפילת ראש השנה ישבו וחיכו כחצי שעה עד שיסיימו את התפילה לפי הנוסח הגרמני ויחזרו לתפילה המוכרת להם.

    לאחר שחיים הרמן נהרג בתאונת דרכים, עבר הניהול לידי הקבוצה הדרום אפריקאית. בתחילה לא ידעו דבר על הסידורים הטכניים שסוכמו על ידי הרמן עצמו, אך בלחץ הצרכים, מצאו פתרון לכל הבעיות. בהמשך היו יושבי ראש בית-הכנסת: סם לוין, ד"ר סרברו, מונטי ברומר, ד"ר בני כהן, בני מילשטיין.

    מקהלת בית-הכנסת הוקמה ביוזמת סם, שעוד כילד שר במקהלת בית-הכנסת הגדול בקייפטאון. בתחילה, הורכבה המקהלה ממספר מתפללים וקבוצת ילדים. אבל המקהלה לא היתה מוצלחת מאד. ברבות הימים הגיע ארצה מנצח חובב ד"ר דויד כהן מדרום אפריקה, וזמרים מקצועיים מיוצאי חבר המדינות, שצורפו למקהלה. זמרים אלה לא היו לפני כן בבית-כנסת, והם שרים תמורת תשלום. סם לוין וד"ר סרברו כמובן משתתפים ללא תשלום. כיום מנצח המקהלה הוא שמעון כוגן.

    רב בית-הכנסת הוא כיום הרב אבידור הכהן. בתחילה, התקבל אחיו, הרב פלאי, לתפילה בחגים. כאשר הזמינו את הרב פלאי בפעם השנייה לחגים, היה עסוק ושלח את אחיו הרב אבידור הכהן. ומאז החל הקשר עמו. לאחר שנים מספר יצא הרב לשליחות לארגנטינה למספר שנים, ובהעדרו כהנו הרב דושינסקי והרב שלם.

    בתקופת כהונתו של ישראל דונסקי כראש המועצה המקומית בכפר, הוא יזם את הקמת בית-הכנסת החדש. המתפללים ארגנו מגבית בין תושבי הכפר, וכיוון שהסכומים שאספו לא הספיקו, פנו גם לקרן אייזיק וולפסון וביקשו את השתתפותו. הקרן השתתפה בשליש הסכום הדרוש לבנייה. ישראל דונסקי חתם על ערבות להלוואות שלקחו מהבנקים כדי להשלים את הבנייה. כל ההלוואות הוחזרו בשלמותן. אדריכל בית הכנסת היה סגל, שהיה טייס במלחמת העולם השנייה. מכיוון שלא תכננן בתי כנסת לפני כן, היה חשש שלא ידע מה הדרישות. לפיכך, ערך סיור ברחבי הארץ וראה עשרות בתי כנסת, למד וקרא, ואכן בית הכנסת שתכנן הוא יפה מכובד, ובנוי לתפארת. 

    בית-הכנסת מושך אליו אורחים מבחוץ, בעיקר לחגים ולחגיגות בר-מצוה בזכות האווירה הליברלית ובזכות המקהלה המוצלחת שבו. סם וחבריו מודאגים לגבי העתיד של בית-הכנסת, כיוון שאין דור צעיר שממשיך במסורת. נוסח התפילה בבית הכנסת הוא לפי הנוסח האורתודוכסי והרב מאד מקפיד על כך. יחד עם זאת, הנהיג הרב טכס בר-מצווה לבנות, דבר שאינו נוגד את ההלכה. כמו כן, מזמין הרב את האמהות של בני המצווה לעמוד ליד ארון הקודש. מקום עזרת הנשים בבית-הכנסת הוא אמנם נפרד ממקום הגברים, אך אינו נסתר מהעין.

     

    פרטים וסיפורים מיוחדים

    ישראל דונסקי בנה את ביתו בכפר מספר שנים לפני עלייתו לארץ. בינתיים הושכר הבית לדיירים. אחד הדיירים היה הסופר ליאון יוריס, שכתב בכפר את אחד מספריו. דייר אחר היה הסופר מאיר לוין. כיוון שלא רצה שיפריעו לו דאג שמספר הטלפון שלו יהיה חסוי. התוצאה היתה, שבכל פעם שחיפשו את מאיר לוין בטלפון הגיעו לסם לוין. בהזדמנות אחרת, התקיימה מסיבת בר-מצווה בבית לוין והאנשים מהמוזמנים חפשו את בית לוין והגיעו לביתם של סם והרייט לוין.

     

    פעם ביקר פרופ' ברודצקי בדרום אפריקה. בשיחה אמר כי הוא אוהב להיפגש עם נוער, כי הנוער הציוני מהווה פרוזדור לשידוכים. ואכן, הרייט וסם הכירו במסגרת פעילות תנועת הנוער הציונית. בעת שהרייט היתה חברה במועצה המקומית, היו חברים גם בין היתר יוסטין קליימן וקרל בייט, שהיו דוברי גרמנית רהוטה (ולא "הסתדרו" בעברית). קליימן היה מתרגם להרייט את הגרמנית של קרל בייט והיא הצליחה להבין את רוב הדברים בזכות ידיעת היידיש.

     

    בשנים הראשונות בכפר לא היה להם עדיין טלפון בבית. סם כמנהל הפדרציה היה צריך להודיע להרייט על בואם של אורחים מדרום אפריקה לארוחת ערב בביתם. על מנת להודיע לה, שלח לה מברק בדואר. המברק אכן הגיע לדואר בהרצליה ב' ומשם באמצעות שליח, הועבר המברק להרייט.

     

    הסיבות לעזיבת הכפר ב- 1988

    הבית בכפר נבנה בתקופת הצנע וטיב הבנייה היה גרוע. כתוצאה מכך, היו כל הזמן סדקים ותיקונים בבית. הילדים בגרו ועזבו את המקום ולא היה להם צורך בבית כה גדול. כמו כן, הגינה היתה גדולה ולא היה כבר כוח לעבד את כולה, ולגור על מגרש גדול ללא גינה לא רצו. ואכן מכרו את הבית ועברו לגור בגני סביון, ליד הבת.

     

    לסיכום: בשנים שגרו בכפר מאד נהנו מהמקום ומהאווירה. יחסי השכנות היו טובים. קשה היה לעזוב את הכפר, כאשר המגמה בארץ היתה דווקא להתיישב בכפר-שמריהו.

    עבור לתוכן העמוד