תמונה ראשית
    מועצה מקומית כפר שמריהו
    תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד

    בייט הנס

    בן פרידריך (פריץ) ומרים (מינה). נולד ב-5.10.1901 בגרמניה. למד בגימנסיה (בית ספר תיכון) ובעודו נער נעשה ציוני. הצטרף לתנועת הנוער "תכלת לבן" והיה למנהיג באגודת המשוטטים הצעירים היהודים. הוא רצה ללמוד רפואה כדי לעזור לסובלים, אבל משום שידו של אביו לא השיגה לממן את לימודיו, החל הנס לעבוד בתור פקיד בבנק פרטי בברלין, ובתוך שנים מספר מונה למנהל סניף. אישיותו המלבבת פתחה לפניו דלתות בחברה הגבוהה, ובכל מקום הוא הפיץ את הרעיון הציוני.                                     

    הנס בייט היה ספורטאי חובב והיה לו בית סירות נאה על גדת אגם מחוץ לעיר. היה חבר באיגוד בין-לאומי לתעופה והטיס כדורים פורחים. היה חבר במועדון רכיבה והשתתף במרוצי סוסים ובציד שועלים. בחורף היה גולש על מדרונות סקי בשוויץ. בייט מימן את פעילותם הספורטיבית של חלוצים ולאחר שהללו עלו לארץ-ישראל ונקלטו בקיבוץ עין-חרוד, ביקר אצלם הנס ודן עמם בהקמת מפעל לשימורי מזון בקיבוץ. בשובו לגרמניה גייס הנס תרומות להקמת המפעל, אבל חברי הקיבוץ התנגדו לעסוק בתעשייה. לאחר שהיטלר עלה לשלטון בגרמניה, התמסר הנס בייט להצלת הנוער היהודי. הוא נמנה עם ראשי מפעל עליית הנוער וכשעלה בעצמו לארץ-ישראל ב-1935, מונה למנהל המחלקה לעליית הנוער בסוכנות היהודית. במחלקה זו היה ליד ימינה של הנרייטה סולד.                                        

    לאחר המלחמה נסע הנס לפולין ולקפריסין כדי להחיש את פעולות ההצלה והעלייה. אחרי שנתקבלה החלטת החלוקה של ארץ-ישראל בעצרת הכללית של ארגון האומות המאוחדות ב-29 בנובמבר 1947, נסע הנס לחיפה לקבל את פניה של שיירה של בני נוער שהועלה מקפריסין, ושהה עמם שלושה שבועות במחנה עתלית. בשובו לירושלים, הותקפה השיירה שבה נסע ליד הקסטל. הנס בייט נפגע בחילופי היריות בין מגני השיירה ובין התוקפים הערבים, ונהרג ב-26.12.1947.

    עבור לתוכן העמוד